הפנים לחו"ל

אני תוהה מאיפה הגיעה האובססיה שלי לנסיעות לחו״ל. אני תמיד רוצה לנסוע, לראות מקומות אחרים, לטייל בעולם, לאכול מאכלים שאין כאן, לקנות דברים שיש שם. האם זה בגלל שאני רוצה לברוח מהחיים שלי? אבל טוב לי. זוגיות בריאה, ילד מצחיק, עבודה סבבה, אולי רק החור שבו אני גרה הוא בעיה. אני נוסעת לעבודה מההתנחלות אבל חולמת על פריז, עושה קניות בסופר חרדי אבל חולמת על השווקים בספרד, שם ארגיש במקום הטבעי שלי. עד כה נסעתי לחו"ל 3 פעמים ב-35 שנותיי, נסיעה אחת עם ההורים ו-2 בתור אדם בוגר. למה כל כך מעט (לטעמי)? הבעיה העיקרית בעיניי היא שאני כבולה בהנחות קדומות, דברים שמונעים ממני לנסוע, שמנעו ממני מאז שהתחלתי לחיות ברשות עצמי, שבעיקר מנעתי מעצמי. קודם כל הכסף, חוסר היכולת לכלכל את עצמי קיום מינימלי שבוודאי לא השאיר מקום למותרות של קפיצה קטנה לנתב״ג. אבל היו גם סיבות אחרות.

הפעם הראשונה שבאמת רציתי ויכולתי הייתה אחרי כישלון התואר הראשון-הראשון, שנה שבה ישבתי בבית וחישבתי מה הצעד הבא שלי. בטעות הגעתי למסקנה שאני מעוניינת לחזור על השנה הזוועתית שכרגע עברה עליי באוניברסיטה אחרת, ולכן החלטתי לשפר בגרויות כדי להגדיל את סיכויי להתקבל למוסד אקדמי אחר באותו מסלול. מי אי פעם חשב שמבחן חוזר ב-5 יחידות מטמטיקה יהיה הפתרון למשהו בחיים? אני התמימה של גיל 22. אז במקום לקחת 10,000 שקל ולהוציא אותם על סיבוב קצר באירופה בזבזתי זמן וכסף על קורסים יקרים ומיותרים שבסופם גם לא ניגשתי לבגרויות.

אחר כך חזרתי ללימודים, הפעם במסלול שיותר התאים לי אבל השאיר אותי תפרנית ותקועה במעונות של האוניברסיטה בצפון תל אביב (מדהים איך חשבתי שאני כלואה שם בלי יכולת להתנייד וליהנות מהעיר ועכשיו אני רק מייחלת לחדר הלא ממוזג ההוא מבטון, ולו רק כדי לחזור לתל אביב. באמת שהכול היה ועדיין בראש). 3 שנים של תואר על חשבון ההורים ובשנה הרביעית הגשמתי חלום ועברתי לדירה תל אביבית אמיתית עם חברה. שכר הדירה היה סביר והתחלתי לעבוד במשרת הסטודנט הראשונה שלי, התחלתי להרוויח כסף אמיתי. אחרי שנה וחצי במקום העבודה הרגשתי בשלה לנסוע לחו״ל וגם מצאתי עם מי. הייתה בעבודה קבוצה של 3 בנות מאוד מגובשות (הבלונדינית, החברה הכי טובה שלה והחברה הכי טובה של החברה של החברה הכי טובה) שהחליטו לנסוע לתאילנד, ואני ביקשתי להצטרף. מכיוון שמקום העבודה לא אישר לי לטוס החלטתי לטוס מבלי להודיע להם וסידרתי שחברה אחרת תיקח את כל המשמרות שלי. הייתי בטוחה שסידרתי הכל, אני גאון קרימינלי ואני בדרך לפאקינג חו״ל הראשון שלי לבד כאדם בוגר!

האמת שלא היה לי מושג מה אני עושה. לא ידעתי מה המסלול, לא תכננתי לאן אני רוצה ללכת, מה האופציות בכלל, מה זה המקום הזה תאילנד ומה עושים שם. כולם טסו וזה נשמע מגניב אז יאללה, למה לא? השלישייה עשתה את כל ההכנות, החליטו את כל ההחלטות, קבעו מסלול, ואני פשוט זרמתי איתן – מה שיגידו זה מספיק טוב בשבילי. האמת שהייתי חסרת בטחון עצמי וחסרת עמוד שדרה שרצתה לנסוע עם המגניבות כדי שגם לי יהיה מגניב.

הנסיעה לא הלכה כמו שציפיתי. שמעתי סיפורים שלפעמים אנשים בנסיעות לחו"ל מתהפכים וגם חברים טובים רבים ומתנתקים בארץ זרה, אבל לא האמנתי שזה יקרה לי. בערך מהרגע שנחתנו הבלונדינית, שבארץ הייתה טיפוס מאוד דומיננטי, מעניין ומרשים, ובעיקר מישהי שחשבתי שהיא חברה שלי הפכה את עורה והתחילה לפנות נגדי. היא גם הסיתה את השתיים האחרות נגדי, הכל במסווה של 'כלום לא קורה (על פניי השטח)'. הסתובבתי איתן שבוע שבו אמנם הייתי איתן, אבל במציאות כבר לא הייתי חלק מהחבורה. ניסיתי לדבר עם הבלונדינית כמה פעמים ללא הצלחה, וכשזה לא עבד ניסיתי לדבר עם חברה שלה שהרגשתי שהיא הקול השפוי מבין השלוש, אבל היא התכחשה שמשהו השתנה ו-״הכל בסדר, אני לא יודעת על מה את מדברת״. אחרי שבוע כזה החלטנו להפריד כוחות וכשהגענו לחלק הבא של הטיול שעליו שילמנו יחדיו נפרדנו ולא שמעתי מהן יותר עד סוף הטיול.

הייתי לבד בארץ זרה, מפוחדת. יותר נכון – כמעט משותקת מפחד. לא היה לי מושג איפה אני, לאן ללכת ומה לעשות עם עצמי. ניסיתי לברר על הקדמת הטיסה שלי חזרה לארץ, אבל זה לא היה אפשרי ולא רציתי לספר להוריי שנזנחתי בחו"ל כדי לא להלחיץ אותם יותר ממה שהיו כבר. לא בטוחה שמישהו שלא חווה את זה יכול להבין מה זה אומר להיות לבד בארץ זרה בלי מושג מה לעשות שם. כל יום בזבזתי שעות באינטרנט קפה מדברת עם חברות בצ׳אט ולהורים התקשרתי בכל הזדמנות שיכולתי. הנסיעה הזאת היא אחת הטראומטיות של חיי, מתקרבת אליה רק במעט הנסיעה הגורלית ההיא להוריי עם פשוש שלא הפסיק לצרוח שעה שלמה ברצף מתוך הנסיעה. המשכתי לבד לאי נוסף שבו פגשתי קבוצה נוספת של ישראלים והתעלקתי עליה עד סוף הטיול. הרגשתי שאחרי זמן מה שגם הבחורות בקבוצה פחות רצו בחברתי אבל הייתי אחוזת אימה כך שהתעלמתי מהסימנים והמשכתי איתן עד הטיסה לארץ (הבחורות החדשות היו אמורות להיות באותה טיסה איתי לארץ בנוסף לבלונדינית מהעבודה). בשדה התעופה בתאילנד בצ'ק אין ביקשתי לא לשבת ליד הבלונדינית ואת הטיסה העברתי עם מכרותיי החדשות תוך התעלמות מההיא.

אחרי שחזרתי מתאילנד הסתבר שהבוסים שלי גילו שנסעתי לחו"ל ופיטרו אותי. זה לא היה ג'וב חלומותיי וכנראה הגיעה השעה, אז אמרתי שלום יפה ועברתי הלאה. את אחת הבחורות מהעבודה ראיתי רק עוד פעם אחת במשמרת והיא דיי התעלמה ממני. חברתה של הבלונדינית התנצלה קלות, סוג-של, בערך, על מה שקרה בחו"ל. נשארתי עם טעם רע בפה, חוסר אמון בבני אדם וחוסר רצון לנסוע לחו"ל בעתיד הקרוב או הרחוק.
הזמן חלף, ואחרי כמה חודשים הכרתי את חתיכוש. היה לנו טוב, היה לנו רע, לקח לנו זמן להתבסס כזוג, אבל אחרי כשנה כשזה קרה רציתי מאוד לנסוע לחו"ל איתו וניסיתי לגרום לזה לקרות על ידי התעקשות. זה היה בערך הריב הגדול שלנו אז, ובאמת שלא רבנו הרבה. אני ניסיתי ללחוץ עליו אבל לו היו את הסיבות שלו לסרב (עבודה, לימודים, כסף) והוא הבטיח לי שזה עוד יקרה, מתישהו, בעתיד. אחרי שהתחתנו ועלתה שאלת ירח דבש. חתיכוש רצה מאוד לנסוע לתאילנד כדי לתקן לי את החוויה העגומה מלפני שנים. מאוד התנגדתי וקיוויתי שהוא יוותר. בסוף שוכנעתי ונסענו באמצע 2014. זה היה כמעט 5 שנים בדיוק אחרי הנסיעה המקורית שלי לתאילנד ולקח לי זמן להשתחרר מההרגשה המגעילה והפחד שהנה, אני הולכת להיעזב באמצע הטיול לבד. בסופו של דבר זה היה טיול קסום שמאוד ניהנתי בו, ראיתי את היופי האמיתי של תאילנד, ויותר חשוב מכך – איך זה לטייל עם אדם אהוב, שאוהב אותי בחזרה ולא ינטוש אותי לא משנה מה. הוא הצליח להחזיר לי הרבה מהאמון שלי בבני אדם בזכות הטיול הזה. כל קיץ אנחנו נזכרים ועורגים לחזור לשם.

אחרי שחזרנו מתאילנד עברנו דירה ונכנסתי להריון, דברים שקורים, החיים וכאלה. הילד נולד, הילד גדל, הילד בגן והנה אנחנו כאן. עכשיו כשהאופציה חזרה להיות על השולחן התחלתי להרהר עליה ביני לבין עצמי, מתי ואיך זה יקרה. לא ידעתי איך ומתי אעלה אותה בפני חתיכוש, אבל זה כמובן יצא לא מתי שתכננתי ולא איך שתכננתי. במקום לשאול אותו על ארוחת ערב של סלט וביצה " ממי, בא לך לטוס לסופ"ש בטג'יקיסטן הקלאסית?", למודת ניסיון מר ומאוכזבת מהעבר התחלתי איתו ריב שבו פלטתי בצורה דיי מרירה שאני ממש מאוכזבת שהוא לא לוקח אותי לחו"ל, ושאם הוא לא רוצה אמצא מישהו שכן (אל דאגה, המישהו אמור להיות חברה ממין נקבה, לא איימתי לעזוב אותו בשביל סופ"ש בטג'יקיסטן הקלאסית. יש לי סטנדרטים בכל זאת). כבר ידעתי מה הייתה התשובה בעבר והייתי בטוחה שאקבל את אותה תשובה שוב. באופן מפתיע הוא דווקא הסכים ואפילו נתן תאריך מוגדר לפלא הזה. אני מחכה בהתרגשות לראות שזה באמת ייצא לפועל.

עכשיו רק נשארתי עם השאלה של למה זה כל כך דחוף לי לנסוע לחו"ל ברמה של לבזבז הרבה כסף וליזום ריב עם בן זוגי, שבאמת שזה אחד הנושאים הבודדים שאנחנו רבים עליו.

אולי זה בגלל הורים שלי, שכל שנה נוסעים לאיזה יעד בורגני אחר, עם ספא לסובייטים שבו באים לנפוש ולעשות טיפולים מרפאים לגוף. בעבר הם גם נסעו לסיורים מודרכים בכל מיני מדינות אירופאיות שהטיסות אליהן היו קצרות מספיק כדי שאמא שלי (שמפחדת מטיסות) תוכל לשרוד אותן. אולי זה סמל הסטטוס שבדבר, ואני מייחלת כבר להיות כמוהם, מסודרים כלכלית עם יכולת ליהנות מחייהם אחרי שנים של עבודה קשה. כשחושבים על זה, זה הפורמט היחידי של סמל סטטוס של "מסודרים" שאני מכירה. סביבי יש פחות אנשים בני גילי שיכולים להרשות לעצמם טיול כזה על בסיס שנתי, רק המבוגרים שיצאו כבר לפנסיה או כאלה שמרוויחים מספיק אחרי שנים של עלייה במדרגות השכר. אני אמנם רוצה לנסוע לחו"ל, אבל נראה לי שיותר מזה אני רוצה כבר לנוח ולהפסיק לדאוג כל כך לגבי לכסף.

יכול להיות שזאת שאיפה רומנטית של הלב, של לחיות את חיי כאמנית. יכול להיות שקראתי יותר מידי ביוגרפיות של אמנים. סופרים הם לא אלה שחיים חיים מיוסרים כאלכוהוליסטים, מנהלים רומנים עם דמויות מיוסרות (ויפות כמובן) וחברים של כל האנשים הנכונים (והמיוסרים) ברחבי העולם? אז שתייה זה נחמד אבל מעולם לא התמכרתי, לא רוצה חתיכים אחרים על פניי חתיכוש, והחברים שלי נכונים בעיקר לי, ואני בספק אם יתאימו לבר רפאלי או יהורם גאון. להגיד שאני מיוסרת? יותר כמו עצבנית עם אצבע קלה על האפליקצייה של הפייסבוק. מי אמר שארגיש יותר כאדם כותב אם אסע לחו"ל ואפזז בין האייפלים או הפיורדים? אולי אני פשוט צריכה לדפוק את הזרת ברגל של המיטה ואז לפתוח קובץ במחשב. משהו כזה קצר ויעיל. ייסורים, גרסת עשה זאת בעצמך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s