חתונה-החת ועונשו

יש לי חברה שאמרה לי פעם שיש 2 סיבות עיקריות להתחתן – לקנות דירה ולעשות ילדים. בהיותי בן אדם מאוד רציונלי ושקול, האבחנה הזאת נראתה לי מאוד הגיונית, ואם כבר להתחתן אז משיקולים הגיוניים. אף פעם לא הייתי מהבחורות האלה שחולמות על חתונתן מגיל צעיר, איזה שמלה ילבשו ב"יום הכי חשוב בחייהן"  ואיך יראו הכי יפות באותו יום, ממש "להיות נסיכה". אני גם לא מאמינה שחתונה היא איזשהו סמל לאהבה ואיחוד נשמות (ותודה רבה לתעשיית הקולנוע האמריקאית על הדימוי הטיפשי הזה), או ערובה להצלחת/המשך הזוגיות, זה טקס כלכלי שנועד "לסגור את העסקה" – אבא שלך מוכר, בן הזוג שלך קונה, וכל זה בכפולות של ח"י שקלים. כזוג חילוני ותפרן שגר יחד ולא מתכנן ילדים ממש ברגע זה, עד כה לא ראיתי שום סיבה להתחתן. בתור מתנגדת למוסד הנישואין ולמוסד הרבנות אני גם לא רואה סיבה להתחתן (דתית לפחות) בהמשך. אבל מה קורה כשפתאום קם אדם בבוקר, מרגיש שהוא בשל לחתונה ומודיע לחברתו שגם היא חלק מהעניין? איך בחורה הגיונית ושקולה שכמוני אמורה להתמודד עם הנושא?

אז קודם כל תודה על ההצעה, תודה שחשבת עליי ואתה רוצה לבלות איתי את שארית חייך ולעשות איתי צאצאים וכל זה. בחזרה 🙂

אבל מפה ועד להתחתן הדרך ארוכה. סיבה אחת שאני מתנגדת לחתונה היא כפי שכבר כתבתי שהטקס היהודי הדתי האורתודוקסי לא מייצג אותי. במהלך טקס הנישואין הגבר צריך לחתום על כתובה היא מעיין שטר בעלות על האישה (ככתוב בוויקיפדיה), ולאחר מכן הוא מקדש אותה תחת החופה בשווה-כסף (בדרך כלל זאת טבעת, למרות שזאת גם יכולה להיות פיאט פונטו. אני עדיין עובדת על זה ומקווה שאקבל אחת כחולה או אדומה). הטקס בהחלט מעורר בי הרבה מחשבות – למה אני צריכה להיות מקודשת לו אבל אני לא יכולה לקדש אותו בעצמי? למה הוא צריך לחתום על כתובה שבעצם "קונה" אותי? למה ההתייחסות אליי לאורך כל הטקס הוא כ"חפץ", יצור שצריך לדאוג לו ולעגן זאת חוזית, ולמה, אם בן זוגי יחליט לעזוב אותי ככה סתם ללא סיבה כל החוזה הזה שווה לתחת כי אין שם שום סעיף שמשחרר אותי מהמחויבות שלי כלפיו ואני אשאר עגונה ועגומה לנצח נצחים? המסורת היהודית יכולה להיות יפה ובעלת משמעות גם בעיניי, ולכן חבל לי שיש דרך אחת להתחתן במדינה הזאת, והיא בעזרת טקס לא מתקדם שלא משקף את המציאות העכשיווית או כולל אותי כשותפה שוות ערך ב"חוזה" הזה שנחתם בינינו.

סיבה נוספת היא הסיבה הכלכלית. ניוזפלאש-חתונות הן עסק יקר! ממש! וזה כאילו (פחח "כאילו") שלנותני שירות יש מחירון אחר לחתונות, קחו מחיר סביר לכל שירות ותכפילו ב-8 וזה המחיר ההתחלתי. רוצה שמלה לבנה? 500 שקל. רוצה שמלה לבנה לחתונה? בואי נתחיל מ-5000 ונראה לאן נגיע. מנה פלאפל ברחוב? 15 שח. קציצות עדשים מונבטים ברוטב שומשום אתיופי טחון עם כרוב בר כבוש? אין מנת חתונה שיורדת מ-180 שח בימינו, וזה המחיר הבסיסי, באזורי חתונה אטרקטיביים כמו קרית עקרון או מעלות תרשיחא. רוצה לשמוע את השיר החדש של בריטני ספירס? חכי אני מעלה ביוטיוב בחינם. דיג'יי בני מיקס שינחה את האירוע עם להיטים כמו עומר אדם ו"ועכשיו קבלו את החתן ואת הכלה-לה-לה-לה…" (אפקטים של סאונד וקלישאות חתונה כלולים במחיר)? נתחיל מ-5000 שח וגם זה לא לבני מיקס עצמו אלא לעוזר הפוזל והפיסח שלו. בשביל בני עצמו משלמים אקסטרה. ההערכות הן שהסכומים לחתונה ממוצעת נעים בין 80,000 ל-100,000 שח, וזה בלי תוספת זמר מזרחי שישיר שיר אחד ונדביק עליו דולרים. בתור מובטלת מקצועית עם בן זוג סטודנט הסכומים האלה נראים לי אסטרונומיים, לא נתפסים ובהחלט הייתי שמחה להוציא את אותו סכום על משהו כיפי כמו טיול לחו"ל ולא על ערב אחד שכבר עכשיו אני רוצה למות ממנו.

סיבה שלישית היא הגורם האנושי. פה נכללים כל האנשים שיהיו מעורבים או ירצו להיות מעורבים בחתונה. חתונה נחשבת אחד מהאירועים הגדולים בחייו של בן אדם, יחד איבוד בתולים וגמילה מחיתולים, מה שגורם לכך שלכל אחד יש דעה, גם למי שלא הכרתי עד לפני 5 דקות (וכנראה שאני גם לא רוצה להכיר אפילו את ה-5 דקות האלה). בדרך לחתונה עוצרים ב-"בקרוב אצלכם", "אז מתי אתם מתחתנים?" ו-"לא אמרנו שנדבר על משהו אחרי שחבר שלך מסיים את הלימודים?". הבעיה היא שכמו עם החיתולים והבתולים כל מה שבא לי להגיד לאנשים האלה זה רק "צאו לי מהתחתונים", רק הרבה פחות נחמד. כולם יודעים מה טוב בשבילי, שאני צריכה לרצות להתחתן וכמה שיותר מהר, שאני והביציות שלי לא נהיות צעירות יותר, ובאופן כללי איך ומתי ואיפה תהיה החתונה המיועדת (שבשלב זה עדיין לא קיימת!). רק המחשבה של התמודדות עם היחידות ההוריות ובריכות הגנים הנלוות משני צידי המתרס גורמות לבן זוג ולי לרצות לעשות מעשה רומיאו ויוליה, ויפה שעה אחת קודם.

אז אחרי כל ההתנגדויות והחורים בכיס וקרובי המשפחה שעדיף שיתרחקו, למה כן? כי בזוגיות, כמו בסושייה כשרה, צריך להתפשר. אי אפשר לקבל את כל מה שאת רוצה איך שאת רוצה ושזה גם יהיה (ט/נ)עים. הרצון לא להיות לבד גובר על הרצון להגיד "על הזין שלי" על הכל, ואני גם לא מתה על חתולים כך שקריירה כאשת חתולים זקנה ומטורפת כבר נתקלה במכשלה הראשונה (והעיקרית) שלה. אני רוצה להמשיך לחיות עם בן זוגי וחלק מהחבילה זה להתחשב בו ולאפשר לו דברים שחשובים לו. אנחנו נצלח את הערב הזה, ואת הטקס (המטופש והמיותר) הזה, ונמצא שוב את הרצון לחיות שהלך לאיבוד, נמצא אותו יחד. לחיות עם מישהו זאת עבודה קשה, וזוגיות זה ללמוד להתפשר, אבל כשאני מסתכלת לו עמוק בעיניים הירוקות והיפות שלו זה נראה הרבה יותר קל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s