אין לנו מה לחשוש אלא מהפיפי עצמו

יש לי יותר מידי פיפי בחיים שלי. הרבה יותר מידי. והקטע הוא שרובו אפילו לא שלי.

היום שלי מתחיל בדרך כלל מתחיל בפיפי של הפשוש, החיתול המלא שהוא מכין לי הבוקר, ואם התמזל מזלי והחיתול לא החזיק אז גם פיפי על הבגדים, על מיטה ועל המצעים. והעניין הזה עם פיפי וחיתולים ממשיך כל היום עד שהוא הולך לישון (לפעמים הוא גם מתעורר משינה ואז יש גם פיפי לילה). הקטע שהפיפי שלו הוא הפיפי הכי נחמד. כן כן, גם כשהוא היה קטן הוא היה עושה פיפי עליי וגם על עצמו (שפריץ ישר לעין), זה עדיין היה פיפי נחמד שלא מסריח יותר מידי. הוא לא אוכל את כל הזבל שמבוגרים אוכלים ולא שותה משקאות רעילים וחומציים אז יש לו פיפי כזה חמוד ובעל ריח מתוק (בחיי! אני נשבעת!). ואם לא שמעתם את פשוש אומר "פייפיי" בקול המתוק שלו לא שמעתם קסם מימיכם.
ויש את הפיפי התוקפני. אני לא יודעת מי האנשים האלה שחושבים שזה לגיטימי להשתין ברחוב על איזה עץ או קיר אבל זה איכס והם איכס. אני מניחה שהם גברים ואני חושבת לעצמי שאם אני, כמו כל אישה ממוצעת,  עושה פיפי 10 פעמים ביום ואף אחת מהם לא ברחוב אולי גם מישהו מהם יכול להחזיק את זרנוק השתן שלו בתוך המכנסיים ולא להסריח לי את הספסל ליד האוטובוס הביתה או את החנייה ליד העבודה (ומכיוון שאני עובדת בשכונה חרדית – יהודים טובים! אין איזה הלכה נגד השתנה בפומבי? ושמרת את מימך לעצמך עד שמצאת בית לשימושך?) והפיפי הזה יושב בשמש כל היום והריח שלו מתעצם ומתעצם עד שיש לו חיים משל עצמו והוא הופך למין מתקפה חומצית על כל החושים ובאמת שאני לא חושבת שמגיע לי כבת אדם חפה מפשע, צנועה, עובדת קשה, יפה, שנונה, מצחיקה ונהדרת (קצת סטיתי מהנושא) לספוג את המטרד הזה.

ויש כמובן את הפיפי האישי שלי. יש לי יחסים סבוכים עם פיפי. הוא לא הפריע לי עד שלפני כ-6 שנים התגלה לי איזה מצב רפואי כלשהו שאילץ אותי לקחת כדורים משתנים, דבר שאני עושה עד היום וגורם לי לאפילו עוד יותר פיפי. אז מפיפי שהוא נו, סתם פיפי, עברתי לפיפי של "אני הולכת להשתין עכשיו במכנסיים את נהר הפיפי, אם כל הפיפיים שיכניס אותי לספר שיאי גינס" פיפי מידי יום, פעמיים ביום לפחות. וכמובן יש את כל הבדיקות האלה שנובעות ממצבי הרפואי, כאלה שמצריכות אותי לאסוף שתן במשך 24 שעות ועוד תענוגות מסוג זה, כך שזה לא רק לעשות פיפי אלא גם להתעסק איתו. הדבר הכי נחמד שקרה לי במחלקת יולדות (אחרי לידת פשוש כמובן) היא הקתטר שהכניסו לי אחרי הלידה, דבר שגרם לי לעשות פיפי בשקית שמחוברת אליי לאיזה יומיים. בחיי שהיומיים האלה בלי הקפיצות האלה לבית הכיסא 10 פעמים ביום היו הדבר הכי נהדר שקרה לי והייתי הולכת גם עכשיו על קתטר ברגע זה אם הייתי יכולה. הלידה גם השאירה אותי עם התסמין הנחמד הזה של בריחת שתן, כך שלא רק שיש לי פיפי בכמויות בלתי סבירות במהלך היום, הוא גם פיפי שאי אפשר להשתלט עליו. ממש pipi gone wild.  

מכיוון שאני לא הולכת להפסיק להשתין בזמן הקרוב ופשוש לא הולך להיגמל מחיתולים הדבר היחידי שבאמת חיכיתי לו זה הגשם שהגיע היום למחוזותינו. גשם נקי שיירד במרץ וישטוף את הרחובות, ימסמס את ריחה הצחנה בתחנה ויפוגג את הסירחון בחניון. אולי הוא גם ימנע מכל מלכי הפיפי ברחוב, נסיכי ההשתנה בלי המתנה, להפסיק לשלוף את היונתן הקטן שלהם על כל שיח תמים מחשש שהיונתן שלהם יצטנן ויחטוף נזלת (אמן יחטפו דלקת ביובל המבולבל שלהם על זה שהם מסריחים לי את החיים. אמן). בעצם כשאני חושבת על זה גשם זה פיפי מהשמיים. יבורך הפיפי מהשמיים כפליים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s